יחסים בינאישיים - "ואין איש שאין לו נר" (הרב קוק)

הצורך האנושי בקשרים בינאישיים הוא בסיסי ועמוק: כבר מגיל הינקות אנחנו תלויים באחרים – בראש ובראשונה בהורים או בדמות המטפל – ליצירת קשר ראשוני שמספק לנו בטחון, תמיכה ותחושת אהבה. קשרים ראשוניים אלו משמשים כבסיס לכל היחסים הבינאישיים שנפתח לאורך החיים בסביבות חיים שונות כגון: משפחה, זוגיות, חברות ועבודה. יחסים בינאישיים יכולים להיות קרובים ואינטימיים או מקצועיים ורשמיים, והם משפיעים על תחושת הרווחה הנפשית של האדם. קשרים מיטיבים יכולים לספק לנו תמיכה רגשית ותחושת שייכות, לסייע בפיתוח ערך עצמי חיובי ולהגביר תחושות של ביטחון ושמחה, אך כאשר הקשרים לא מספקים, הם יכולים להוביל לתסכול, כאב ותחושת בדידות. קשיים ביחסים בינאישיים יכולים להתבטא בצורה כוללנית, כאשר הם משפיעים על מגוון רחב של קשרים בחיי האדם. מצד שני, הקשיים יכולים גם להתמקד בקשרים ספציפיים, כמו בקשר זוגי או בקשר מקצועי עם מנהל או קולגה, בהם הדפוסים הבעייתיים עולים באופן יותר ממוקד. הסובלים מקשיים אלו לא תמיד יודעים כיצד לשנות את המצב, והם מתקשים לשים את האצבע על הסיבה שבגללה הם לא מצליחים להתחבר, ליצור קשרים משמעותיים או לשמר אותם.

תסמינים מרכזיים של קשיים ביחסים בינאישיים:

• קשיים רגשיים - אנשים המתמודדים עם קשיים ביחסים בינאישיים עשויים לחוות בדידות בשני אופנים: בדידות אובייקטיבית, הנובעת מהיעדר ממשי של קשרים משמעותיים, ובדידות סובייקטיבית, שבה האדם מרגיש בודד גם בתוך קשרים קרובים. רגשות נפוצים נוספים כוללים פחד מדחייה, חרדה חברתית מוגברת, תסכול מהפער בין ציפיות למציאות, ולעיתים כעס עצמי או אשמה לאחר קונפליקטים בינאישיים.

• דימוי עצמי נמוך - קושי ביצירת קשרים בינאישיים עשוי להוביל לפגיעה בדימוי העצמי, שכן האדם עלול להרגיש לא מוערך או לא ראוי לקשרים קרובים. כשהקשרים החברתיים חסרים, זה עשוי לגרום להעצמת תחושת חוסר ערך פנימי ולחיזוק מחשבות של חוסר מסוגלות. כל זאת משפיע באופן ישיר על הדרך שבה אדם תופס את עצמו ואת מקומו בעולם.

• דפוסים התנהגותיים לא אדפטיביים - קושי בינאישי עלול להוביל להימנעות מאינטראקציות או, לחלופין, יצירת תלות מוגברת באנשים קרובים. חלק מהאנשים עלולים להפגין דפוסי התנהגות שגורמים ליצירת קונפליקטים תכופים ואחרים עלולים לרצות את האחר עד כדי ויתור על עצמם.

• חסר במיומנויות חברתיות - כאשר אין לאדם קשרים חברתיים, הוא ממעט לתרגל ולשכלל את המיומנויות החברתיות שהוא זקוק להן כדי ליצור ולהחזיק קשרים טובים עם אחרים. כתוצאה מכך, הוא מוצא את עצמו לכוד במעגל של בידוד, שבו הקשיים החברתיים מחמירים עם הזמן, ומקשים על יצירת קשרים חדשים ומעמיקים.

• תסמינים גופניים - חרדה הנובעת ממצבים בינאישיים יכולה להתבטא גם פיזית. תסמינים גופניים כוללים כאבי ראש, בעיות שינה, מתח שרירי ובעיות עיכול. הביטוי הפיזי הזה נובע ממצבי לחץ מתמשכים סביב קשרים, ויכול להוביל לתחושת תשישות כללית.

• רווחה נפשית - קשיים בינאישיים פוגעים לא רק בקשרים החברתיים אלא גם באיכות החיים הכללית. חוויות של תסכול או כישלון במערכות יחסים מובילות לעיתים לפגיעה בהערכה העצמית, בהצלחה מקצועית ובבריאות הנפשית, ומעלות סיכון להפרעות נפשיות כמו דיכאון או חרדה.

אבחנות הקשורות לקושי ביחסים בינאישיים:

• חרדה חברתית - מתבטאת בפחד עז ממצבים חברתיים ובחשש מוגזם מהשפלה, ביקורת או דחייה, מה שמוביל לקשיים בפיתוח קשרים ולפעמים גם לבידוד חברתי.

• דיכאון - דיכאון יכול להוביל להתרחקות מקשרים קרובים עקב חוסר אנרגיה, רגשות של חוסר ערך, קשיים באמפתיה או תחושת חוסר עניין באחרים, הפוגעת באינטראקציות חברתיות.

• הפרעת אישיות גבולית - מאופיינת בחוסר יציבות ביחסים בינאישיים, באינטנסיביות רגשית קיצונית, פחד מדחייה או נטישה ודפוסי קשרים הנעים בין אידיאליזציה לבין דה-ולואציה.

• הפרעת אישיות נמנעת - מאפייניה כוללים פחד מביקורת ודחייה חברתית המובילים להימנעות מקשרים קרובים. אנשים עם ההפרעה מרגישים חוסר ביטחון עצמי ומתקשים לבנות קשרים חדשים.

• הפרעת אישיות נרקיסיסטית - מתבטאת בצורך חזק בהערכה עצמית, תחושת עליונות וקושי באמפתיה, מה שמפריע לפיתוח ותחזוק קשרים המבוססים על קרבה רגשית והדדיות.

סיבות לקשיים ביחסים בינאישיים:

• דינמיקה של קונפליקט פנימי – קשרים ראשוניים, במיוחד עם דמויות משמעותיות בילדות, מעצבים את הדרך שבה אנחנו יוצרים ומתחזקים קשרים בבגרות. במקרים מסוימים, כאשר קיימת אי הלימה בין צורכי הילד לבין יכולת ההורה לספק צרכים אילו, עלולים להתפתח אצל הילד חסך רגשי או אפילו חוויה של טראומה שיכולים ליצור דינמיקה קונפליקטואלית בבגרות – מצד אחד צורך בקשר וקירבה, ומצד שני פחד מכאב או דחייה.

• מלכודות חשיבה - מחשבות שליליות ולא רציונליות על עצמי או על אחרים, כמו רעיונות ש"אני לא ראוי לקשרים משמעותיים" או "אם הוא מאחר פעם אחת סימן שהוא לא אדם אחראי" עלולות להוביל להתנהגות שמזמינה דחייה או משמרת תוצאות שליליות. ציפיות גבוהות או לא ריאליסטיות לגבי קשרים עשויות להוביל לאכזבה ותחושת תסכול שמחבלים בהתקדמות ובבניית קשרים חדשים.

• פחדים וחרדות - פחד מדחייה או חרדה חברתית יכולים למנוע את היכולת ליזום קשרים אינטימיים, כמו גם את היכולת להיפתח ולהביע רגשות מתוך חשש שיכשלו או יפגעו.

• מיומנויות חברתיות - קשיים במיומנויות שיחה, בהצטרפות לקבוצה, בעמידה על שלי, ביכולת לווסת רגשות או להגיד דברים חיוביים לאחר יכולים לפגוע ביכולת ליצור קשרים בינאישיים.

• שחיקה - עומס יתר של מטלות אישיות או מקצועיות עשויה להוביל לאי-פניות רגשית ולחוסר מוטיבציה להשקיע בקשרים חברתיים.

טיפול CBT בקשיים ביחסים בינאישיים:

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוא כלי יעיל במקרים של קשיים ביצירה ושימור קשרים בינאישיים. במהלך הטיפול, המטופל מקבל הזדמנות ללמוד כיצד לזהות דפוסי חשיבה שליליים שמובילים לקונפליקטים חוזרים ונשנים, ולאמץ דרכי חשיבה חדשות ומועילות יותר. מוקד מרכזי הוא זיהוי ועיבוד של מלכודות חשיבה, אשר עשויות לעוות את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת האחרים, ומובילים להתנהגות מזיקה בקשרים האישיים. תהליך העבודה ב-CBT כולל גם שיפור משמעותי בכישורי התקשורת. המטופל לומד טכניקות שונות על מנת לשפר את היכולת להביע את עצמו בצורה ברורה ויעילה. כלים אלו מאפשרים לו לתקשר באופן פתוח יותר עם אחרים ולבטא את הצרכים, הרגשות והציפיות שלו בצורה אדפטיבית יותר. בנוסף, גישות טיפוליות כמו DBT ו-ACT מקבלות מקום חשוב בטיפול כזה, על מנת לסייע למטופלים להתמודד לא רק עם דפוסים קוגניטיביים בעייתיים, אלא גם עם מצבים רגשיים מורכבים. ב-DBT, המטופלים לומדים להחזיק מצבים רגשיים מורכבים ולהתנהל בהם באופן מאוזן יותר. ב- ACT, המיקוד הוא בעבודה על קבלה ושהייה ברגשות שליליים ובזיהוי הערכים החשובים שמנחים אותנו ליצור קשרים משמעותיים ועמוקים. בנוסף, במהלך הטיפול, היחסים שבין המטפל למטופל עשויים לשחזר דפוסים רגשיים ואינטראקציות שנוצרו בעבר במערכות יחסים אחרות. על ידי עבודה ממוקדת ומעמיקה על תבניות אלו, אפשר להבין ולשנות את הדינמיקות הרגשיות שמובילות למריבות או קונפליקטים, ובכך למנוע שחזורם בעתיד.