חרדה - להטיל עוגן במים סוערים

מהי חרדה?

חרדה היא תגובת חירום טבעית של הגוף לסכנה, הכוללת מצב רגשי וגופני עצמתי. היא מתבטאת ברגשות של אי שקט, מתח ודאגה מפני איום עתידי, שאינו בהכרח מוחשי או ברור, ומתלוות לה בדרך כלל גם תחושות פיזיולוגיות כמו קוצר נשימה או קצב לב מואץ. בשונה מפחד, שהוא תגובה מידית לאיום ממשי כמו בעת מפגש מקרי עם נחש ביער, חרדה לרוב נובעת מציפייה לסכנה עתידית, ולעיתים היא אינה רציונלית. פעמים רבות חרדה תוביל אותנו להימנעות ממצבים שמעוררים אותה, מה שעשוי למנוע מאתנו לחיות חיים מלאים ומספקים.

האם יש סוגים שונים של חרדה?

ניתן להבחין בין שני מופעים מרכזיים של חרדה: חרדה כרונית היא מצב מתמשך של דאגה ומתח קל עד בינוני לאורך זמן, המשפיע על איכות החיים ויכולה להוביל לשחיקה, אך היא אינה מגיעה לשיאים קיצוניים. לעומתה, חרדה אקוטית מתבטאת בהתקפי חרדה פתאומיים, קצרי מועד ובעוצמות ותדירות משתנות, והמאפיין הבולט בהתקפים אילו הוא תחושת סכנה ממשית שדורשת התמודדות מידית.

מה חווה אדם בהתקף חרדה?

ברמה הרגשית, אדם בהתקף חרדה יכול לחוות פחד עצמתי, בלבול, תחושת סטרס, דיסוציאציה (ניתוק) וחוסר אונים. מבחינה פיזיולוגית, התסמינים כוללים עלייה בקצב הלב, קוצר נשימה, תחושת מחנק, הזעה, סחרחורת ותחושת קור בכפות הידיים והרגליים. מבחינה קוגניטיבית, יופיעו מחשבות קטסטרופליות, נטייה לדפוס חשיבתי של "ראיית מנהרה" וקושי להתרכז ולהתמקד. ישנן גם התנהגויות שמאפיינות חרדה, כגון הימנעות, התנהגויות ביטחון, והתנהגויות הקשורות למנגנון של "לחימה, בריחה, קפיאה במקום או התעלפות".

מה הן הפרעות החרדה הנפוצות?

התקפי פאניקה הן אפיזודות פתאומיות ועוצמתיות בהן האדם חושש מאובדן שליטה על גופו או נפשו. במהלך התקף פאניקה, האדם עשוי לחוות פחד עז שמשהו נורא עומד לקרות כמו: אובדן השפיות, סכנה בריאותית חמורה (כגון התקף לב או חנק), או חשש מבושה גדולה. התקפי פאניקה מאופיינים בסימפטומים פיזיולוגיים חזקים כמו דפיקות לב מואצות, קוצר נשימה וסחרחורת. מהמחקר עולה שהתקפי פאניקה שכיחים למדי, וכמעט אחד מכל שלושה אנשים יחווה התקף פאניקה אחד לפחות בימי חייו. ההתקפים עשויים להופיע בלי אזהרה מוקדמת, ואנחנו לא יודעים בוודאות מדוע הם מגיעים. אדם הסובל מהתקפי פאניקה עלול עם הזמן גם לפתח אגורופוביה, שהיא מצב שבו הוא יימנע מלהימצא במצבים או במקומות שבהם הוא לא יוכל להימלט או לקבל עזרה במקרה שיתחיל התקף פאניקה. סוג אחר של חרדה היא חרדה מוכללת, והיא מתאפיינת בדאגה מתמשכת ומוגזמת לגבי נושאים יומיומיים, כמו עבודה, בריאות ותחומים אישיים או פיננסיים, באופן שמפריע לתפקוד השגרתי. אנשים הסובלים מההפרעה מתקשים לשלוט בדאגותיהם, והן נוטות להתעצם ולהתפשט על תחומים רבים. תסמינים נפוצים כוללים מתח פיזי, עייפות, קושי להירדם, רגישות גבוהה ולפעמים גם בעיות פיזיות כמו כאבי ראש או קלקול קיבה. לרוב, הדאגות והחרדות אינן פרופורציונליות לאיומים האמיתיים, והשפעתן על איכות החיים גדולה. הפרעת חרדה חברתית עוסקת בפחד ממצבים חברתיים שבהם אדם חושש משיפוט שלילי או ממבוכה בחברת אחרים. אנשים עם חרדה חברתית נמנעים לעיתים ממצבים כמו פגישות חברתיות, אירועים או דיבור בציבור. הפרעת חרדה נפוצה נוספת היא פוביה, שבה האדם חש פחד או דאגה עזה מאובייקט או מצב ספציפיים כמו: ג'וקים, דם, מחטים, קיא, גובה, מקום סגור ועוד. הפחד בדרך כלל מוגזם ואינו פרופורציונלי לאיום הממשי של האובייקט או הסיטואציה. לעיתים, הפוביה גורמת להימנעות ממצבים שמעורבים במושא הפחד, והשפעתה על איכות החיים יכולה להיות משמעותית.

מה גורם לחרדה?

הגורמים להתפתחות חרדה עשויים לכלול שילוב של כמה גורמים. מבחינה גנטית, אנשים בעלי רגישות גבוהה במערכת העצבים האוטונומית פגיעים יותר לפתח תסמיני חרדה. טמפרמנט סוער, המאופיין בקושי בוויסות רגשי, עשוי להגביר את הרגישות ללחץ ולתרום להתפתחות הפרעות חרדה. גורם נוסף הוא נסיבות חיים, למשל חוויות טראומטיות (צבא, אבדן או תאונה), שינויים משמעותיים בסטטוס (פיטורין או גירושין), והימצאות בסביבות שבהן יש חוסר שליטה או חוסר ביטחון (מלחמה). גם מתח נפשי כתוצאה מקונפליקט פנימי בלתי פתור עלול להעלות את הסיכוי לחרדה, כמו גם מאפיינים אישיותיים כמו נטייה לפרפקציוניזם וצורך מוגבר בשליטה.

מה הטיפול המומלץ לחרדה?

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) היא הגישה היעילה ביותר לטיפול בהפרעות חרדה. המטופלים לומדים לזהות ולתת מענה למלכודות חשיבה שמובילות לחרדה, נחשפים בהדרגה למצבים מעוררי חרדה וכך מפחיתים את עצמתה ומחזירים את השליטה על חייהם לעצמם. בעזרת טכניקה של החצנה הם לומדים לא להזדהות עם המחשבות והרגשות שלהם. בנוסף, הבנה של המנגנונים הביולוגיים שנמצאים בבסיס החרדה מסייעת להם להפחית את הפחד מהפחד, והם משכללים את היכולת שלהם להתמודד עם רגשות קשים מבלי לברוח מהם. כחלק מהתהליך, המטופלים לומדים גם לבנות הרגלים התנהגותיים אדפטיביים כמו: עיסוק בספורט, היגיינת שינה, יצירת קשרים חברתיים ופעילות התנדבותית- כל אלה מסייעים בהפחתת מתח ושיפור תחושת ערך עצמי. במצבים מסוימים נמליץ גם על היוועצות עם פסיכיאטר לגבי טיפול תרופתי. קיימות שתי משפחות עיקריות של תרופות נוגדות חרדה. תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים כמו קלונקס, אשר פועלות להרגעת מערכת העצבים המרכזית ומפחיתות באופן מהיר סימפטומים של חרדה, ותרופות ממשפחת SSRI כמו ציפרלקס, הפועלות להעלאת רמות הסרוטונין במוח ומסייעות בהפחתת חרדה בטווח הארוך.