דיכאון - להחזיר את הצבעים לתמונה

דיכאון הוא הפרעה נפשית נפוצה המתבטאת בירידה מתמשכת במצב הרוח, תחושת ריקנות, אובדן עניין בפעילויות יומיומיות, ירידה ביכולת ליהנות מדברים שבד"כ אנחנו נהנים מהם ופגיעה כללית בתפקוד. דיכאון הוא הפרעה נפוצה מאוד, במיוחד בקרב נשים, והוא מתאפיין בסיכון גבוה לחזור יותר מפעם אחת במהלך החיים. נתוני מחקרים מצביעים על כך שאחת מכל ארבע נשים ואחד מכל שמונה גברים עלולים לחוות אפיזודה של דיכאון במהלך חייהם. עם זאת, טיפול יעיל וסדיר יכול לסייע בצמצום הסיכון ובשיפור איכות החיים. תמונת החיים של אדם בדיכאון היא פחות צבעונית והסיפורים שהוא מספר לעצמו על עצמו, על העולם ועל העתיד רוויים בקשיים. מדובר במצב הנמשך לאורך תקופה ממושכת ולא על מספר ימים שבהם אנו עלולים לחוש תנודות שליליות במצב הרוח. דיכאון משפיע על המחשבות, הרגשות, ההתנהגות ואף על הגוף עצמו, ויכול להוביל למצוקה משמעותית בחיים האישיים, החברתיים והתעסוקתיים. דיכאון יכול להוביל גם למחשבות אבדניות ואף לניסיונות אבדניים, לכן חשוב מאוד לשאול אדם הנמצא בדיכאון האם הוא אבדני - לעתים עצם השאלה והושטת העזרה יכולה להציל את חייו.

סימפטומים של דיכאון:

דיכאון יכול להופיע במגוון דרכים וצורות, ולא תמיד מי שסובל ממנו יענה על מלוא הקריטריונים לאבחנה הרשמית. כדי לאבחן דיכאון לפי DSM-5, יש צורך בהופעה של לפחות חמישה תסמינים מתוך הרשימה הבאה, אשר יימשכו לפחות שבועיים ויביאו לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי או מצוקה רגשית:

• מצב רוח ירוד, עצבות ותחושת ריקנות לאורך זמן

• אובדן עניין והנאה מפעילויות שבעבר היו מהנות

• עייפות כרונית, תחושת חוסר אנרגיה ומוטיבציה

• פגיעה בדפוסי השינה (קושי להירדם או שינה מוגזמת)

• שינויים בתיאבון וירידה או עלייה במשקל

• ירידה ביכולת הריכוז והחשיבה

• תחושת חוסר ערך, אשמה מופרזת וייאוש

• עצבנות או חוסר מנוחה

• הופעת מחשבות אובדניות

סוגי דיכאון:

דיכאון קליני (מז'ורי) מאופיין במצב רוח ירוד, אובדן הנאה, עייפות, מחשבות שליליות ותסמינים נוספים מתוך הרשימה. תסמינים אלו מופיעים ברוב שעות היום במשך לפחות שבועיים וגורמים לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, החברתי או התעסוקתי של האדם. זהו אחד הסוגים הנפוצים של דיכאון, הדורש לרוב התערבות טיפולית. דיכאון מתמשך (דיסתימיה) הוא דיכאון כרוני שנמשך מעל שנתיים ומאופיין בסימפטומים מתונים יחסית אך יציבים, שגורמים למצוקה ולפגיעה מתמשכת באיכות החיים. דיכאון אחרי לידה מופיע לאחר לידה, והוא מתאפיין בעצבנות, תחושת חוסר יכולת לטפל בתינוק ודכדוך עמוק. דיכאון עונתי נפוץ בעונות מסוימות, במיוחד בחורף, עם ירידה באנרגיה, שינה מרובה והפרעות בתיאבון. הפרעה נפוצה נוספת היא הפרעה דו-קוטבית, שאינה מוגדרת כהפרעת דיכאון משום שהיא מתאפיינת בתקופות של מאניה לצד פרקי הדיכאון. במהלך תקופות המאניה, האדם חווה רמות אנרגיה גבוהות, תחושת אופוריה ולעיתים התנהגות אימפולסיבית, בעוד שבתקופות הדיכאון מופיעות תחושות עמוקות של עצבות, ייאוש ואובדן עניין. תנודות רגשיות עוצמתיות אלו יכולות להחריף את המצוקה הנפשית ולהשפיע על איכות החיים של האדם.

מה גורם לדיכאון?

דיכאון נובע משילוב של גורמים ביולוגיים, גנטיים, פסיכולוגיים וסביבתיים.

• גורמים ביולוגיים וגנטיים: קיימת עדות מדעית לקשר בין חוסר איזון כימי במוח (בסרוטונין, דופמין ונוראדרנלין) לבין דיכאון. גם שינויים הורמונליים או גנטיקה משפחתית יכולים להגביר את הסיכון.

• גורמים פסיכולוגיים: הגורמים הפסיכולוגיים לדיכאון כוללים חוויות ילדות טראומטיות כמו התעללות, הזנחה או אובדן מוקדם, שמשפיעים על תחושת הערך העצמי וההתמודדות עם קשיים. בנוסף, נטייה לחשיבה שלילית כרונית ותחושות כישלון ואשמה מגבירים את הסיכון. בעיות בקשרים בינאישיים, בדידות, או דחייה חברתית עשויות להחמיר את המצב, לצד קשיי הסתגלות למתח ולחץ מתמשך כמו פרידה, בעיות כלכליות או עומס בעבודה. תחושת חוסר שליטה בחיים גם היא תורמת להופעת דיכאון, ולעיתים הגורמים הללו משולבים עם גורמים ביולוגיים וסביבתיים.

• גורמים סביבתיים: אירועים מלחיצים כמו פיטורים, גירושין, מחלה קשה או בידוד חברתי יכולים להצית דיכאון בקרב אנשים עם נטייה מוקדמת לכך. יחד עם זאת, כל אדם מגיב אחרת לאירועי החיים, בהתאם למשאבים הפסיכולוגיים והחברתיים שברשותו. חשוב לציין כי דיכאון לפעמים דיכאון יכול להופיע מבלי שיש טריגר או סיבה נראית לעין.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) טיפול קוגניטיבי-התנהגותי נחשב לאחת הדרכים היעילות והנפוצות לטיפול בדיכאון. בטיפול המטפל יחזיק בהתחלה את התקווה עבור המטופל ובצעדי תינוק ינסה לסייע לו לשנות את הסיפור שהוא מספר לעצמו על עצמו ועל חייו. שני מרכיבים עיקריים בטיפול הם: עבודה עם דפוסי חשיבה שליליים והתנהגויות המשמרות את ההפרעה. בשלב הראשון, הטיפול עוסק בזיהוי מחשבות שליליות והטיות קוגניטיביות המאפיינות את הדיכאון. אנשים הסובלים מדיכאון נוטים לפרש את המציאות בצורה שלילית ולפתח אמונות מזיקות כמו "אני כישלון", "שום דבר לא ישתפר" או "אין טעם לנסות". במסגרת הטיפול, לומדים לזהות את האמונות הללו, לבחון את תקפותן ולבנות מחשבות מאוזנות וריאליות יותר שמחליפות אותן. שינוי זה מאפשר להקטין את השפעת החשיבה השלילית על המצב הרגשי. במקביל, מתבצעת עבודה על ההיבט ההתנהגותי. אנשים בדיכאון נמנעים מפעילויות שיכולות לשפר את מצב רוחם ומתחפרים במצב של פסיביות והסתגרות. הטיפול מסייע בבניית תוכנית הדרגתית להחזרת פעילויות יומיומיות חיוביות לחיים – החל מפעילויות קטנות כמו יציאה מהבית ועד משימות מורכבות יותר. המיקוד בעשייה המשמעותית עבור המטופל מחזיר תחושת שליטה וחוויות של הצלחה, המסייעות להתמודד עם תחושת חוסר האונים שמאפיינת את הדיכאון. בנוסף, נעשה שימוש בטכניקות פרקטיות כמו פתרון בעיות, פיתוח מיומנויות חברתיות, עידוד פעילות למען אחר ולימוד מדיטציה, הרפיה והרגעה. בטיפול נלמד גם לא להימנע מרגשות שליליים, ונשכלל את היכולת להיות נוכחים ברגע ולקבל את האורחים הרגשיים שמתארחים כרגע במלון הרגשות שלנו. נשים דגש על התחייבות לערכים ולעקרונות חיים שחשובים לנו, ונשתדל לפעול בכיוונים שמכוונים אותנו לעבר האדם שהיינו רוצים להיות. כל אלו יסייעו למטופל לשפר את ההתמודדות עם הסימפטומים הדיכאוניים, יתרמו לשיפור בתחומי החיים השונים, ויספקו לו כלים למניעת הישנות הדיכאון בעתיד. עם הזמן המטופל ילמד להחזיק את התקווה בעצמו, והתמונה תחזור להיות צבעונית יותר. טיפול תרופתי מהווה פתרון נוסף ומומלץ בעיקר במצבים של דיכאון בינוני עד חמור. תרופות נוגדות דיכאון, כמו ה-SSRI (מעכבים בררניים של סרוטונין) וה-SNRI (משפיעים על סרוטונין ונוראדרנלין), מסייעות לווסת את הפעילות הכימית במוח ולהפחית את הסימפטומים. לרוב, שילוב של תרופות יחד עם טיפול CBT מספק תוצאות מיטביות – התרופות מקלות על התסמינים ומאפשרות למטופל להפיק יותר מהעבודה הטיפולית.